ספרים שאני קורא עכשיו

אין כאן ספרות יפה (fiction). יש כאן רק ספרים מקצועיים. אם תקראו את הספרים תוכלו אולי לעקוב אחרי נדידת המחשבות והחיבורים לנושאים אחרים בשיעורים. השקפים בהרצאות שלי הם שקפים. המחשבות הם מחשבות. וברור מה יותר חשוב... כשאני עסוק בקריאה של משהו או תחת השפעה של ספר מסוים זה בא לידי ביטוי בהרצאות. ספרים שנוספו בחודשיים האחרונים מסומנים ב חדש. אז הנה מקורות ההשפעה העכשוויים:

שלושה סוגי המלצה: 1. ספרי wow!: אתם חייבים לקרוא אותו.    2.  ספרים שווים קריאה     3.  רק למשוגעים: ספרים בהתמחות ספציפית

ספרי wow!: אתם חייבים לקרוא אותו.

ספרות יפה/מאמרי הגות ופובליציסטיקה

עוז, עמוס. 1979. באור התכלת העזה : מאמרים ורשימות. ת"א [תל-אביב]: ספרית פועלים

———. 1996. מתחילים סיפור. ירושלים: כתר.

———. 2002. סיפור על אהבה וחושך. ירושלים: כתר.

 

קריאת Non Fiction

אנתרופולוגיה

גירץ, קליפורד. 2005. עבודות וחיים : האנתרופולוג כמחבר, ליבידו. סוציולוגיה-אנתרופולוגיה. תל-אביב: רסלינג.

 

היסטוריה חדשה (מזרח תיכון בעיקר)

שגב, תום. 1984. 1949 - הישראלים הראשונים. ירושלים: דומינו.

מוריס, בני. 1991. לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1947-1949. [מהד' מורחבת ומתוקנת] ed. תל-אביב: עם עובד.

———. 2003. קורבנות : תולדות הסכסוך הציוני-הערבי, 1881-2001. תל אביב: עם עובד.

 

תקשורת

סוסיר, פרדינן דה. 2005. קורס בבלשנות כללית, ליבידו (סדרה לתרגום). תל אביב: רסלינג.

 

גלובליזציה

פרידמן, תומס . 2006. העולם הוא שטוח : העולם הגלובלי - החיים במציאות החדשה. תל-אביב: אריה ניר.

 

שלושה ספרים שאני קורא כרגע בנושאי ממטיקה (גנים של תרבות):

Aunger, Robert. 2000. Darwinizing culture : the status of memetics as a science. Oxford ; New York: Oxford University Press.

———. 2002. The electric meme : a new theory of how we think. New York: Free Press.

Blackmore, Susan J. 1999. The meme machine. Oxford [England] ; New York: Oxford University Press.

Distin, Kate. 2005. The selfish meme : a critical reassessment. Cambridge, U.K. ; New York: Cambridge University Press.

 

 

 

Pinker, Steven. 2002. The Blank Slate: The Modern Denial of Human Nature. New York: Viking    

בשורה נפלאה: הספר של סטיבן פינקר (ראו review  שלי למטה) יצא בעברית (אוקטובר 2005)

חד משמעית הספר הטוב ביותר והמבריק ביותר שקראתי בשנים האחרונות. סטיבן פינקר הוא הדובר המרשים ביותר של תחום המדע הקוגניטיבי המשלב תובנות אבולוציונית, תיאוריה מיחשובית של המוח, ניורוסיינס. הרעיון הבסיסי שבמרכז הספר הוא בחינה היסטורית מאד מאד ביקורתית של רעיון הטבולה ראסה (הלוח החלק - The Blank Slate) וכיצד הוא הפך לרעיון מארגן כה מרכזי בפילוסופיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וחינוך. פינקר מציג את התפתחות הרעיון ומעמיד מולו את הרעיון האלטרנטיבי שאומר שהמוח (ליתר דיוק mind) הוא מערכת מורכבת שחלקים נרחבים ממנה מגיעים מצוידים מראש באוסף "תוכנות" ומיומנויות. פינקר מנסה להראות כיצד נושאים כמו שפה, תרבות ורעיונות יכולים להתפתח מחומר באמצעות הרעיון שמספר קטן של כללים וכשרים יכולים ליצור מגוון רחב מאד של ביטוי אנושי. כל עמוד ב 509 העמודים שמחזיק הספר (באנגלית גבוהה של החוף המזרחי...) שווה דיונים של כמה שעות. בקיצור מבריק. יש האומרים שהספר הזה היה המסמר האחרון שהוביל את פינקר לקבל משרה ב Harvard החל מאוקטובר 2003 לאחר שנים כה רבות ב MIT. מגיע לו!!    מומלץ לבקר באתרים של פינקר http://pinker.wjh.harvard.edu/    http://www.math.tohoku.ac.jp/~kuroki/Pinker/    למי שאנגלית קשה קשה... ניתן גם לצפות בשעה וחצי של הרצאה חיה של פינקר עצמו על הספר בקישור:  http://web.mit.edu/webcast/mitworld/mitw-authors-pinker-slate-31oct02-220k.ram
 

רם, אורי. 2005. הגלובליזציה של ישראל: מק'וורלד בתל-אביב, ג'יהאד בירושלים. תל אביב: רסלינג. חדש

כוחה של תיאוריה חברתית טובה נמדד בין השאר ביכולת שלה להסביר מורכבות גדולה של עובדות ולספק מודל ברור שעושה מציאות מורכבת ל"הגיונית". ספרו של אורי רם עושה זאת מצוין בעיני. זהו בעיני ספר חשוב מעין כמוהוו שמציע פרספקטיבה סוציולוגית חדשה להבנת החברה הישראלית – פרדיגמת הגלובליזציה. המאה ה-20 הסתיימה ב-1989 עם נפילת חומת ברלין. המאה ה-21 החלה ב-2001 עם קריסת מגדלי התאומים בניו-יורק. נפילת החומה סימלה את קצו של המשטר הטוטליטרי האחרון של המאה הקודמת והפיחה תקווה למאה חדשה של חירות ושפע, או למה שהוגדר כ"קץ ההיסטוריה". אך מתחת לפני השטח רחשה בעולם המוסלמי התנועה שגרמה בהמשך לקריסת המגדלים ולהצתה של "התנגשות הציוויליזציות".  ספר זה מאמץ את נקודת המבט המזהה את הדיאלקטיקה שבין ה"מק'וורלד" הקפיטליסטי לבין ה"ג'יהאד" הפונדמנטליסטי כשני ממדים מתנגשים-משלימים של תהליך הגלובליזציה. הגלובליזציה משנה את סדר היום החברתי, ובעקבותיו גם את סדר היום של מדעי החברה – הפרדיגמה של המודרניזציה ומדינת-הלאום מומרת בפרדיגמת הגלובליזציה והפוסט-לאומיות. הגלובליזציה של ישראל מיישם פרספקטיבה זו לחקר ישראל. החברה הישראלית עוברת מאז שנות ה-90 שינוי מהותי: היא הופכת מחברה מדינתית ריכוזית לחברת שוק מעמדית, מחברה לאומית מתגבשת למצבור של קהילות עוינות. היא מיטלטלת בין קצוות מנוגדים, מעמדיים וזהותיים – מק'וולרד גלובלי לעומת ג'יהאד לוקלי; ליברליות לעומת לאומנות; פוסט-ציונות לעומת ניאו-ציונות; מעצמת היי-טק ומהפכה חוקתית לעומת עזובה חברתית וכיבוש מדכא; תל אביב מכאן, וירושלים מכאן, וביניהן הדיאלקטיקה העולמקומית בכביש מספר 1. פרקי הספר עוסקים בגלובליזציה, בניאו-ליברליזציה, בפוסט-פורדיזציה, באמריקניזציה, במקדונלדיזציה, בפוסט-מודרניזציה, בפוסט-ציוניזציה ובגלוקליזציה של ישראל. הספר הופך החל מהשנה לספר חובה בסמינר שלי על כלכלת המידע.
 

ברודל, פרנן. 2005. הדינמיקה של הקפיטליזם. תל אביב: רסלינג. חדש

פרנן ברודל (1902-1985) נחשב לאחד מחשובי ההיסטוריונים במאה ה-20. ברודל אחראי על כתיבת המודל ההיסטוריוגרפי הטוטלי ("ציוויליזציה חומרית, כלכלה וקפיטליזם"), ובמשך רבע מאה עמד בראש אחת האסכולות ההיסטוריוגרפיות המשפיעות ביותר בעולם (אסכולת ה"אנל"), אשר הוקמה באוניברסיטת שטרסבורג, בשנת 1929, על ידי ההיסטוריונים מרק בלוך ולוסיין פבר, סביב כתב העת "אנל". אסכולת ה"אנל" קראה תגר על גישתה ההיסטוריוגרפית של האסכולה הפוזיטיביסטית, אשר העמידה את היחיד יוצא הדופן במרכז החקירה ההיסטורית. אנשי ה"אנל" סברו שהקבוצה – באמצעות מוסדותיה הריבודיים, הכלכליים והתרבותיים, ואף הפסיכולוגיים – היא הכוח המניע את ההשתנות ההיסטורית, ולפיכך שומה על ההיסטוריון להעתיק את תשומת לבו מהיסטוריה אירועית, פוליטית-צבאית, של יחידים, להיסטוריה חברתית, כלכלית, חומרית ומנטלית, של קבוצות רחבות הנלמדות בממדי זמן וחלל רחבים. בשנת 1950 החל ברודל להכין את פרויקט המחקר הטוטלי-גלובלי החדש שלו, שהוגדר במקור כ"ציוויליזציה חומרית וקפיטליזם". כוונתו הייתה לבחון בפרספקטיבה גלובלית את תהליך עלייתן ושקיעתן של מערכות-על כלכליות, על רקע הניגוד הפנימי הקיים בתוכן בין סטרוקטורות אוטרקיות בולמות, לבין קוניונקטורות קפיטליסטיות מאיצות. הספר הנוכחי, הדינמיקה של הקפיטליזם (1977) – אשר מבוסס על הרצאות שנשא ברודל באוניברסיטת ג'ון הופקינס בארצות הברית – משמש מבוא כללי לספר "ציוויליזציה חומרית, כלכלה וקפיטליזם", שראה אור שנתיים מאוחר יותר. בסדרת הרצאות זו, שהורכבה משלושה חלקים, הציג ברודל את המבנה הכולל של יצירתו, ובאמצעותה – את גישתו המגובשת לחקר טוטלי של מערכות סוציו-כלכליות גלובליות.  חלקו הראשון של הספר מסביר את מהותה של "ציוויליזציה חומרית"; בחלק השני עוסק ברודל ב"כלכלת שוק" וב"כלכלה קפיטליסטית", והחלק השלישי מוקדש לניתוח אופן ההשתנות בזמן של מערכות הכלכלה-עולם. ספר זה הוא אפוא בבחינת סיכום וסינתזה של שלושים שנות מחקר על טבע התפתחות החברה הטוטלית-גלובלית, ועל מקומה ותפקידה של הכלכלה הקפיטליסטית בעידן הקדם-תעשייתי

באומן, זיגמונט. 2002. גלובליזציה: ההיבט האנושי. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

הספר שסידר לי את המחשבות לאחר מבול ספרי הגלובליזציה כמו  No Logo, הלקסוס ועץ הזית ועוד. ספר שירדתי איתו לסיני וקראתי אותו שם פעמיים (ניקוי ראש זה לא הצד החזק שלי...).  סינתזה עמוקה וחכמה של אדם שראה הרבה וכתב הרבה ללא גלישה לשטחיות שמאפיינת כותבים פוסט מודרניסטים פרנואידים לעייפה מתיאוריות קונספירציה. הספר שחיבר לי רעיונות מארקסיסיטיים עם טכנולוגיות מידע ועם מציאות מדומה לסינתזה אחת ברורה. פסימי ביותר אבל עוזר לעשות סדר תיאורטי וקונספטואלי. יחד עם זה קריאה קשה ואיטית (לפלס לאט את הדרך בין העמודים).

פוסטמן, ניל. 2003. טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה. סדרת מחשבות על חינוך (עורך הסדרה: יורם הרפז). תל אביב: ספרית הפועלים.

עם התרגום של הספר מאנגלית לעברית חזרתי וקראתי את הספר הזה שכבר לפני כמה שנים שקראתי אותו במקור חשבתי שהוא מבריק וחזרתי והשתכנעתי בכך שוב הפעם. כל מי שמכיר את הספרים האחרים של ניל פוסטמן שנפטר לפני כשנתיים יודע על מה אני מדבר. בין ספריו שתורגמו לעברית ניתן למנות את: אובדן הילדות, קץ החינוך ובידור עד מוות. בניגוד לספרים של מחברים אחרים העוסקים בביקורת על התרבות המערבית מזוויות כגון החלפת ערכים בצרכנות (shopping and consumerism) דוגמת ספריה של נעמי קליין ואחרים או ספרים העוסקים בעליבות התרבותית ובהטפשה ההמונית שגורמת הטלוויזיה (דוגמת ספרו המצוין של אלאן בלום : דלדולה של הרוח באמריקה - ספריית עם עובד), הספר הנוכחי טוען כנגד תהליך ההתמסרות לטכנולוגיה כאלה החדשה של הקדמה והמערביות ומעלה המון נקודות לחשיבה כמעט בכל אחד מדפי הספר. מעניינים במיוחד לדעתי הם הפרקים העוסקים בטכנולוגיות סמויות (דוגמת סקרים מבוססי סטטיסטיקה) והפרק העוסק במדעיזם (כך במקור) של מדעי החברה ובבעיות הנגזרות מכך. לאורך כל הספר ישנם ניסוחים בוטים ומשעשעים שהמתרגם הצליח לשמרם גם במעבר לשפת התנ"ך שלנו. הנה אחד מהם שאותו מצאתי חביב במיוחד:  "תיאוריות במדע החברה מתפוגגות, ככול הנראה, מכיוון שהן משעממות, לא מכיוון שהן מופרכות" (עמוד 126 בספר כחלק מביקורת קשה על המדעיזם המזוייף לעיתים של מדעי החברה). לדעתי כל מי שעוסק במדעי החברה חייב לקרוא את הפרק הזה.

ספרים שווים קריאה

סבירסקי, שלמה. 2004. תקציב המדינה - מה עושים עם הכסף שלנו. תל אביב: מפה. חדש

בעיני צריך לחייב קריאה של הספר הזה לכל בוגר מערכת החינוך (קריאת חובה עם תום יב) ואו לכל סטודנט שנה א' במכללה או באוניברסיטה שהוא אזרח במדינת ישראל. לא פחות מזה. סבירסקי מלמד אותנו למשל שהתופעה המוזרה ביותר בדיון השנתי על התקציב היא, שהדיונים הקולניים והמתוקשרים ביותר מתנהלים בכנסת, בסוף חודש דצמבר, בעוד שהדיון המשמעותי ביותר הוא זה המתקיים בממשלה, בחודש אוגוסט, הרחק מעיני הציבור. הצעת התקציב מגיעה לכנסת זמן רב לאחר שההחלטה המשמעותית ביותר התקבלה  (עמ' 17).  מלבד נושא קביעת התקציב עוקב הספר אחר תקציבי המשרדים השונים והשינויים בהם בשנים האחרונות. יותר מכך, מבטא הספר תפיסת עולם חברתית מקיפה. בעמוד 128 מובאת השוואה בין ארה"ב ובשבדיה בנוגע למסים והוצאה על שירותים חברתיים, מתברר שבשתי המדינות סך ההוצאה דומה (39.6% בארה"ב לעומת 41.2% בשבדיה) אבל החלוקה שונה. בשבדיה המיסים גבוהים פי שלוש וחצי מבארה"ב אבל לעומתה ההוצאה של משקי בית על שירותים חברתיים בארה"ב גבוהה פי כמעט שבע מאשר בשבדיה. לא רק זאת השירותים בשבדיה טובים, יעילים וזולים יותר מאשר בארה"ב.

דוקינס, ריצ'ארד. 2001. לפרום את הקשת בענן: המדע, האשליה ותשוקת הפליאה. תל-אביב: הד ארצי.

ספר שעושה חשק למדע. אחד מהמדענים הבודדים שכותבים על ההבדל בין מדע לפסיאודו מדע. מצטרף למסורת של קרל סייגן (מדע כנר בעלטה) ושל יעקב ברונובסקי (מקורות הידיעה והדמיון). השם של הספר מחייב הסבר. מקורו בשיר שעוסק בכך שהמדע ברציונאליות שלו פורם את היופי של הטבע (את הקשת בענן). הספר נועד להראות בין השאר שפרימת הקשת בענן היא חוייה אינטלקטואלית ואסתטית לא פחותה שמושגת על ידי המדע.

קורצווייל, ריי. 2001. עידן המכונות החושבות. תל-אביב: כינרת.

יש עתידנים שעוסקים בתיאוריה ובניבוי אקדמי של העתיד. יש עתידנים שעושים אותו. קורצוויל נמנה על הקבוצה השנייה. שילוב מדהים של מהנדס יצירתי ואינטלקטואל שבנה מכונות עתידיות כגון סינטזייזר (המפורסם ביותר נקרא על שמו - קורצוויל) ומבין גם את האבולוציה של טכנולוגיות המידע. השילוב הזה מבטיח שהניבוי בדרך כלל טוב יותר והפרספקטיבה מחוברת יותר למסגרות חברה ותרבות. במיוחד מומלץ הפרק הראשון שמציע מתיחה של חוק מור עד למכונת הדפוס ומוקדם יותר. כל מי שרוצה לדעת יותר על ההשלכות של התופעה הדיגיאטלית ושילובה במציאות שבה הכול מתחבר.

סייקס, בריאן. 2003. שבע בנות חווה. תל-אביב: עם עובד.

העיסוק באתרופולוגיה פיסית ובסוציוביולוגיה מחייב הבנה טובה של סוגיות הקשורות לגנטיקה: החל מהמונחים הבסיסים של שפת ה DNA, דרך תפקידן של חומצות האמינו ועד סוגיות הקשורות לגנים ולכרומוזומים. במיוחד חשובה ההבנה לכל עיסוק בסוגיות ה DNA המיטוכונדריאלי - כלי העבודה העיקרי בשנים האחרונות בכל הקשור בסוגיות מוצא האדם. הספר הנוכחי הצליח להסביר לי את הנושא באופן שהרבה ספרי ספרי מדע פופולארי וספרים מקצועיים קודמים לא הצליחו (בין השאר הגן האנוכי, פרויקט הגנום, השעון העיוור, הסליל הכפול ועוד).  המחבר עוסק בעיקר בטכניקות הקשורות לDNA המיטוכונדריאלי ומשתמש בתובנות ממחקריו להתמודד עם סוגיות הקשורות למוצא האדם המודרני תוך עיסוק בשאלות הקשורות לקשר שלנו לניאנדרטלים, מוצא העמים הפולינזיים ועוד. הספר חשוב במיוחד לסטודנטים שלומדים אצלי את התיאוריות המתחרות בקשר למוצא האדם (Archaic Homo Sapiens הנקראים גם Early Modern Humans והקשר שלהם ל Homo Erectus).  ספר מרתק ששווה קריאה במקביל לספרמוצא האנושות של ריצ'ארד ליקי.

אנרייך, ברברה. 2003. כלכלה בגרוש: איך לא להסתדר באמריקה. תל-אביב: בבל. 

ברברה ארנרייך עיתונאית חוקרת, ביולוגית ואנתרופולוגית רצתה ללמוד על בשרה את משמעות החלום האמריקאי הגורס שעבודה קשה היא המפתח לחיים טובים יותר, מנקודת מבטם של אנשים עובדים אשר משתכרים פחות משישה דולר לשעה, ללא חסכונות בבנק, ללא רכוש, ללא מערכת תמיכה מסודרת, ללא ביטוח בריאות או כנסיה.  כלכלה בגרוש הוא אתנוגרפיה חברתית ריאליסטית המלמדת אותנו יותר מכל תיאוריה אקדמית על האלסטיות של חוקי הכלכלה, על כישלון השוק ועל המצב האנושי. הספר מספק חרך הצצה אל עולמם של אנשי השירותים: החדרניות, הטבחים, שוטפי הכלים ושאר המקצועות המשלמים שכר - מינימום.  ארנרייך מתארת כיצד משילים העובדים את זכויות האדם שלהם בכניסה למקום העבודה. כיצד בחברה המוגדרת כדמוקרטית הם מוותרים על הזכות לפרטיות, על חופש הביטוי ועל הזכות להתאגד. תעשייה שלמה מגלגלת מיליארדים ומתפרנסת מפגיעה בפרטיותם של העובדים ומחדירה לגופם ולנשמתם על מנת להבטיח יעילות, שקט וציות ללא תנאי למעסיקים.  כלכלה בגרוש עוסק אמנם בארצות הברית, אבל למעשה קשה לחשוב על מדינה מערבית אחרת שבה יש פרולטריון ענק כל כך של עניים עובדים ונטולי זכויות בסיסיות, כפי שהיא קיים בישראל. מעמד עצום של עובדים לא מאוגדים בעלי סל זכויות מצומק, עובדים "ארעיים" שמועסקים במשך שנים באותו מקום עבודה, עובדים שבחלוקה המעמדית במקום העבודה, יוצרים מה שכונה על ידי שופטת בית הדין הארצי לעבודה אלישבע ברק, מעמד של  "מצורעים תעסוקתיים", פרולטריון ענק וזמין לניצול מיידי. הפילנתרופים האמיתיים בחברה, כפי שכותבת ברברה ארנרייך, הם העניים.  [מתוך ההקדמה למהדורה העברית מאת יהודה שנהב ויוסי דהאן] . ספר המשך לביקורת החברתית על הכלכלה החדשה והגלובצליזציה במסורת של נעמה קליין (חומות וגדרות וכמובן No Logo) ושיבוש תרבות של קאלה לאסן (כל שלושת הספרים בהוצאת בבל).

פישר, הלן. 2003. המין השני: הכישרונות הטבעיים של נשים וכיצד הן משנות את העולם. תל-אביב: אריה ניר. 

הספר הכי מבוקש בקריאת הבחירה שלי בקורס באנתרופולוגיה הוא ספרה הראשון של הלן פישר בשם: אהבה ובגידה: נישואין וגירושין. דוח סוציו ביולוגי ואנתרופולוגי מקיף בנושאי מה גורם לבגידות, האבולוציה של מוסד הנישואין מנהגי חיזור ועוד. הספר הזה עוסק שאלות כגון האם ההתאהבות דרושה להמשך קיומנו? האם האורגזמה הנשית מעודדת את הקשר הזוגי? האם כל  הנשואים סובלים מ"גירוי השנה הרביעית"?  מדוע שונה כל כך גישתם של גברים ונשים לאהבה? מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים כלפי המין  השני? ד"ר הלן פישר, אנתרופולוגית אמריקאית, עונה על הרבה שאלות על ההתנהגות המינית ומוכיחה
כי כאשר הטבע קורא - אנו מקשיבים לו.  בספר הנוכחי החדש (שאני מעריך שיהפוך לרב מכר בקורסים שלי) פישר מטפלת בנושא של הבדלי נשים גברים והשורשים הביולוגים-אבולוציונים של הבדלים אלה. פישר ממפה את ההבדלים ומסבירה אותם במונחי התפתחות אבולוציונית של תהליכי ביולוגיה ותרבות. ספר מאד אופטימי לכל מי שמאמין  ומשוכנע (כמוני) שאכן נשים הרבה יותר מוצלחות מגברים בכל הקשור ליכולות מולטי-טאסקיג, התמדדות עם עומס מידע וכישורי ניהול ויחסי אנוש. פישר טוענת שבכלכלת המידע החדשה שבה תכונות אלה הן קריטיות להצלחה - לנשים צפוי עתיד מזהיר והן שתנהגנה את עולם העסקים והכלכלה בעתיד.
 

רק למשוגעים: ספרים בהתמחות ספציפית

Pinker, Steven. 1994. The language instinct: Ho the mind creates language. New York: Perrenial Classics.

כל מי שנושא הקשר בין השפה לתודעה מעניין אותו זה הספר הטוב ביותר בנושא. ניסיון מדהים לטיפול בנושא האבולוציה של השפה והדרך שבה שפת הדיבור מעצבת ומתעצבת בידי התודעה. לדיון כולל יותר בנושא התודעה והמוח (הכולל עיסוק בחושים השונים וקישור בין רעיונות אבולוציוניים לתיאוריה מחשובית ובין שניהם לדרך שבה פועל המוח) ראו את הספר של פינקר כיצד פועל המוח (הוצאת מעריב 2001). זה האחרון שווה להיות גם ברשימת ה wow  שלמעלה.

גירץ, קליפורד. 2005. עבודות וחיים: האנתרופולוג כמחבר. תל אביב: רסלינג. ספר חובה לאנתרופולוגיה! חדש

קליפורד גירץ, (1926) מגדולי האנתרופולוגים החיים כיום. מכונן "הגישה הפרשנית" באנתרופולגיה, אשר פרצה לשדה המחקר בשנות ה-80 עם עליית השיח הפוסט-קולוניאליסטי והמשבר באופני הייצוג באנתרופולוגיה בפרט ובמדעי הרוח והחברה בכלל. גירץ הציג את חדשנותו כלפי מודלים תיאורטיים באנתרופולוגיה, כמו זה של הסטרוקטורליזם, והציע הרמנויטיקה חלופית אשר עדיין מאפשרת "מבט אל האחר".  בספר הנוכחי בוחר קליפורד גירץ לכתוב באהבה ביקורתית על סגנון כתיבתם של ארבעת האנתרופולוגים הנמנים עם עמודי התווך של האנתרופולוגיה: קלוד לוי-שטראוס, אדוארד אוון אוונס-פריצ'רד, ברוניסלב מלינובסקי ורות בנדיקט. דרך שאלת המעמד של ארבעתם בתוך הדיסציפלינה האנתרופולוגית, מבקש גירץ לעמוד על אותו גורם חמקמק שהופך אותם ל"קלאסיקונים"; כלומר כיצד ניתן להסביר את העובדה שספריהם נקראים גם כיום בשקיקה רבה כל כך? גירץ דוחה את ההנחה הסבירה לכאורה שמעמדם ה"קלאסי" של חוקרים אלה נרכש בזכות הצלחתם התיאורטית, שכן העמדה התיאורטית של כל אחד מהחברים בפנתיאון הקלאסיקה האנתרופולוגית אינה מקובלת כיום. בהקשר זה מנסח גירץ טענה לא שגרתית, טענה "ספרותית", שלפיה אופי המפעל האתנוגרפי של האנתרופולוגיה הוא "ספרותי" מעיקרו, כלומר האתנוגרפיה היא, בראש ובראשונה, אופן של כתיבה.  גירץ מטפל בבעיה שטורדת אנתרופולוגים רבים, בעיקר לנוכח הביקורות הפוסט-מודרניות ביחס לקיומה של מציאות תרבותית חד-משמעית מחוצה לנו, כמו גם ביחס ליכולתם של אנתרופולוגים לייצגה – הוא נדרש לסוגיית הענקת התוקף לידע האתנוגרפי. אי לכך, האתנוגרף של גירץ "חוקק" את השיח החברתי, הוא "חורת אותו בכתב", שכן הכתיבה אינה רק המהלך הפיזי-טכני שבאמצעותו המידע נאסף, היא אינה פעולת החקירה בשדה בלבד – הכתיבה היא הפרקטיקה העיקרית של האנתרופולוג בשדה והתוקף המחקרי קשור לסגנון כתיבת האתנוגרפיה, כלומר הז'אנר של הכתיבה האתנוגרפית הוא זה המעניק לתכניה תוקף.

רוב, אייל וניב הדס. 2003. לא מה שהיה פעם: הסיפור של תרבות המועדונים המקומית. תל-אביב: בבל.

יש לי עניין מיוחד במועדונים. אני לא מת על טכנו, טרנס האוס וכ' אבל אני מסוקרן מאד מהתרבות של המועדונים כמרחב אינטראקציה אנושית, כמקום שבו המוסיקה משפיעה על החושים, כמקום שבו יש תרבות מובחנת ואחרת ומאד לא אינטואיטיבית עבורי. מצאתי את הספר הזה שהוא אוסף של קטעים והגיגים על מוסיקה, מועדונים, ומה שבניהם.

ביילין, יוסי. 1999. מסוציאליזם לסוציוליברליזם. תל אביב: עם עובד.

מסה במסורת המסות של המאה ה19 על הההפרדה והחיבור מחדש של האידיאולוגיות הסוציליסטית וזו הליבראלית. הסינתזה המתבקשת היא כמובן זו של הדרך השלישית (אנתוני גידנס) - האג'נדה החדשה של השמאל הממורכז. ביילין דחס הרבה היסטוריה לספרון קצר שהייחוד שבו הוא ההיסטוריה של הסוציאליזם בישראל במאה הקודמת. החלק הזה הוא המעניין ביותר. מעבר להכל, אותי תמיד מנחם לראות פוליטיקאים חכמים (מימין - דוגמת שטייניץ ומשמאל דוגמת ביילין). במובן הזה אני שמח תמיד לראות את המודל של אפלטון לממשל קורם עור וגידים (אפלטון גרס שפילוסופים ו"מדענים" צריכים לשלוט - מה שהוא קרא "מלכים פילוסופים" - כפי שמתוארים בקלאסיקה של אפלטון - פוליטאה - המדינה). כך גם גרס הרבה שנים מאוחר יותר הפילוסוף והוגה הדעות סיר פראנסיס בייקון. בקיצור, טוב לראות פוליטיקאים ומקבלי החלטות נאורים מימין ומשמאל שיודעים פרק בהיסטוריה ובפילוסופיה. זה די נדיר... ומנחם...